בן חנה ונתן, נולד ביום כ"ד בשבט תרפ"ח (15.2.1928) בעיר מונקאץ', רוסיה הקרפטית, ונתחנך בסביבה של יהודים שורשיים ואנשי-עבודה. את גורל היהודי הנרדף בגלות הכיר בעודו נער, כשהחבל הוחזר להונגרים והללו הבליטו את בעלותם וריבונותם בדיכוי היהודים. אחר-כך הובל עם שאר היהודים למחנות הריכוז וההשמדה. משניצל וחזר משם, מצא את מקום הולדתו ריק מיהודים. אברהם הצטרף להכשרה של תנועת "תורה ועבודה" בעיר נובי-זאמקי שבסלובקיה ומשם - דרך "נתיב הבריחה" - העפיל ארצה והגיע ביולי 1946 באוניית-המעפילים "החייל העברי". ממחנה עתלית יצא לקבוצת "שלוחות" של "הפועל המזרחי". יסד עם חבריו את קבוצת "במישור" והצטרף עימה להתיישבות בקבוצת בארות יצחק שבנגב. שם נטה שכם לעבודה ולהגנה והצטיין בצלילות דעת ובעצבים חזקים אף במצבים קשים, בימי המלחמה בכנופיות בחורף תש"ח ואחר-כך באביב נגד הפולש המצרי.

כאשר עמד במערכה ביחד עם אחיו משה, נפגע בדו-קרב של צלפים ובשלוות-רוח וגבורה נשם את נשימתו האחרונה ביום ח' בתמוז תש"ח (15.7.1948). נקבר בבארות יצחק.

ביום כ' בחשוון תשי"א (31.10.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.